בס"ד
בעיירה אחת חי חייט עני שהתפרנס בקושי רב מעבודתו,ולא פעם ידע רעב בביתו הקטן.
יום אחד התבשרה בשורה לחייט שירושה גדולה נפלה בחלקו והפך בן לילה לעשיר כקורח...
מאז אותו יום שינה החייט את חייו מן הקצה אל הקצה ,את צריפו הקטן והדל החליף בבית נהדר ורחב ידיים,ובמקום בגדיו הישנים והקרועים הסתובב עם בגדים של משי .
במרכז הסלון של ביתו העמיד ארון זכוכית ובתוכו הניח את המספריים ומכונות התפירה ששימשו אותו בעבר
פעם אחת הגיע אחד מעשירי מידידיו החדשים והראה לו החייט את ביתו החדש
והמפואר
כאשר הגיעו אל סלון הבית הסתכל האורח בפליאה על התצוגה המוזרה שבארון הזכוכית ושאל-מה מקומם של אלה כאן???
אההה-ענה המארח -זו מכונת התפירה שאין כדוגמתה מעולם לא ידעה תיקון והמספריים האלה חותכות כתער כל מה שבא לידם .
אכן ענה האורח-כלים נפלאים אלה בשבילך אבל מקומם לא כאן.
אם היית עוסק כאן בחייטות -ניחא מבין אני את השבחים לכלים אלה אבל להציגם בארון זכוכית ??
מוטב היה לך אם היית מניח אותם בכלי כסף או בזהב
ומה הנמשל ???
אמר המגיד מדובנא הקדוש ברוך הוא נתן לאדם ממון ועליו לדעת להשתמש בו כראוי .
יכול הוא לתת ממנו צדקה לעניים או להחזירק לומדי תורה,שכן הממון הוא כלי עבודה -אם יעשה כך הרי זה משובח,אבל אם אינו משכיל להשתמש בו ,והוא סתם אוגר אותו אז מה הטעם ?????
בקצרה -הכסף לא הולך אתנו לקבר צריך לדעת להשתמש בו נכון